לבקר במרוקו


מקור השם

שם הממלכה המלא משמעותו “הממלכה המערבית” (בערבית: المملكة المغربية), או “ממלכת המערב”. “אל-מע’רב אל-ערבי” (כלומר “המערב הערבי”, נכתב לעתים קרובות בעברית “המגרב”) הוא השם הערבי המקובל לאזור צפון-מערב אפריקה, וממנו נובע שמה של הממלכה. השם “מרוקו” בשאר השפות מקורו בשמה של בירת מרוקו לשעבר – העיר “מרקש” (פירוש שמה: “ארץ האלים” בשפה הברברית).

[עריכה]היסטוריה

האזור שבו שוכנת מרוקו יושב כבר בתקופה הפלאוליתית. באזור הרי האטלס הגבוה נמצאו ציורי סלע המתוארכים לתקופה הפלאוליתית העליונה. תושביה המקוריים של מרוקו נקראים “ברברים”.

הפניקים חדרו למרוקו והקימו בה תחנות מסחר. במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה”ס הגיעו הרומאים למרוקו, השתלטו על המלכים הברברים וייסדו פרובינקיה רומית שכינו “מאוריטניה טינגיטנה”. שלטון הרומאים לא כלל את אזור ההר והמדבר, שם המשיכו הברברים לחיות בחירות מלאה. הרומאים שלטו באזור עד שנת429, אז פלשו הוונדלים לצפון-מערב אפריקה. הוונדלים נטמעו באוכלוסייה המקומית ונחלשו, כך שבשנת 533 נכבשה מרוקו על ידי האימפריה הביזנטית.

הכיבוש הערבי של מרוקו התרחש בשנת 703. בעקבות הכיבוש התאסלמו הברברים. בשנת 781 ייסד אידריס הראשון את השושלת הערבית הראשונה במרוקו. אידריס מרד בבית עבאס והגיע למרוקו. העיר פס נוסדה והפכה למרכז המלוכה של מרוקו. במאה ה-10 כבשו הפטימים, ששלטו בתוניסיה, את מרוקו, שחדלה להתקיים כישות עצמאית.

בשנת 1061 ייסדו הברברים הדרומיים תנועה דתית שהטיפה לשמירת המוסר המוסלמי. אנשיה, שנקראו “מוראביטון”, בנו מבצרי מאמינים לוחמים ויצאו למלחמת קודש (ג’יהאד)בהנהגתו של יוסוף אבן-תאשפין. בשנת 1069 בנו את העיר מרקש.

באמצע המאה ה-12 עלה כוחם של אל-מוואחידון, ברברים שישבו בהרי מול האטלס. הם כבשו את מרוקו. בראשם עמד עבד אל-מואמין. המווחאדון שלטו במרוקו עד שנת 1269. בתקופת שלטונם כבשו את דרום ספרד. בשנת 1269 כבשה את השלטון שושלת חדשה בשם בנו מרין, אשר שלטה במרוקו עד שנת 1472. תקופת שלטונם מצטיינת בפריחה כלכלית ותרבותית. בשנת 1438 בנו את המלאח הראשון בפס.

במאה ה-15 עלו לשלטון ה”וואטאסים” – שושלת של וזירים. במקביל, בדרום מרוקו גברה השפעתם של שייח’ים שהטיפו לצאת למלחמת קודש בנוצרים ובוואטאסים. באמצע המאה ה-17 עלתה לשלטון השושלת העלאווית, השולטת עד היום במרוקו. מולאי איסמעיל אבן שריף, המלך השני בשושלת, הפך את העיר מקנס לעיר הבירה של מרוקו בשנת 1682. בשנות שלטונו של מולאי חסן, ששלט בין השנים 1894-1873, גברה השפעת הצרפתים והספרדים במרוקו.

[עריכה]המאה ה-20

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-1961 לאחר מותו של מוחמד החמישי, עלה לשלטון חסן השני, אשר שמר על זיקתה של מרוקו למערב ובמיוחד לארצות הברית, על אף הצטרפות המדינה לליגה הערבית ב-1958. בשנות ה-70 סיפחה מרוקו את סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי החל מועידת ברלין ב-1884, אך קודם לכן הייתה אזור השפעהמרוקאי. הסיפוח לא הוכר בקהילה הבינלאומית, והביא למתיחות בינה לבין שכנותיה אלג’יריה ומאוריטניה.ב-1904 הוכרה מרוקו כמדינה בתחום ההשפעה של צרפת. מרוקו נעשתה למדינת חסות צרפתית עם חתימת ההסכם של פס ב-30 במרץ 1912. למרות זאת, חלק מצפון המדינה (“מרוקו הספרדית”) נשלט על ידי ספרד. משפחת המלוכה העלאווית שלטה בתקופה זו ולאחר קבלת העצמאות מצרפת ב-1956, הסולטאן מוחמד החמישי קיבל את התואר “מלך” ומרוקו נעשתה לממלכה עצמאית. באותו זמן סופחה למרוקו טנג’יר, שהייתה קודם עיר בינלאומית.

[עריכה]פוליטיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מרוקו היא מונרכיה חוקתית, ובה פרלמנט הנבחר על ידי העם. המלך אחראי לממשלה ולצבא (בין שאר תפקידיו). מפלגות אופוזיציה הן חוקיות במרוקו וקיימות. מאז ספטמבר 2007, ראש ממשלת מרוקו הוא עבאס אל-פאסי. מלך מרוקו הוא מוחמד השישי מאז יולי 1999.

סהרה המערבית נמצאת בשליטת מרוקו מאז 1979. מרוקו תובעת ריבונות על השטח מאז ויתרה עליו ספרד ב-1975, ומחזיקה בכולו מאז ויתרה מאוריטניה על שליטתה בחלקים ממנו ב-1979. מרוקו התעלמה מהכרזת עצמאות של תושבי הטריטוריה, וכיום נתון עתיד השטח למשאל עם בחסות האו”ם, אלא שאין הסכמה בין הצדדים על הגדרת בעלי זכות הבחירה במשאל.

[עריכה]יחסים עם ישראל

במשך שנים רבות התקיימו קשרים גלויים וחשאיים בין ישראל לבין מרוקו. המלך חסן השני תמך בפיוס ובפשרה בסכסוך הישראלי-ערבי ותיווך בין הצדדים בהסכם השלום בין ישראל למצרים ובמשא המתן בין ישראל לפלסטינים. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות. בשנת 2000, בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייהניתקה מרוקו את יחסיה עם ישראל.

[עריכה]כלכלה

למרוקו אחת הכלכלות היותר חזקות באפריקה. כלכלת המדינה ליברלית למדי ונשענת על תעשיית הפוספטים כגון זרחן. (מרוקו היא ספקית הפוספטים השלישית בגודלה בעולם אחרי סין וארצות הברית). מקור ההכנסה השני בחשיבותו של המדינה הוא העברות של כספי תושבים שעובדים בחו”ל. מגזרים חשובים נוספים הם החקלאות, הטקסטיל והתיירות. בין שנת 2000 ו-2007 צמחה כלכלת המדינה בקצב של 4%-5% בשנה.

האבטלה, העומדת על כ-9.6% (נכון ל-2008) והחוב הלאומי הגדול, מהווים נטל כבד על כלכלת המדינה.

סביבת ההשקעות במדינה נוחה מאוד: ההגבלות מעטות, מערכת המס יעילה, וישנם תמריצים למשקיעים. אחד היעדים העומדים כיום בפני כלכלת מרוקו הוא השגת צמיחהמתמשכת ויציבה, ועידוד גיוון התעשייה.

[עריכה]גאוגרפיה

מרוקו מחולקת ל-13 מחוזות (לא כולל הסהרה המערבית שבה 3 מחוזות).רכס הרי האטלס הוא האזור הגבוה ביותר של מרוקו, הוא עובר כעמוד שדרה לאורך כל הארץ, מדרום-מערב לצפון-מזרח. הרי האטלס מתחלקים לרכס האטלס התיכון ולרכס האטלס הרים. הפסגה הגבוהה ביותר היא ג’בל טובקאל (4165 מ’), הנמצאת ברכס הרים. מדרום לרכס הרים משתרע עמק סוס, ומעבר לו – רכס הרי מול האטלס. מצפון לרכס הרים עובר שקע אום א-רביע, ומעבר לו – רכס האטלס התיכון. רכס נוסף, לאורך החוף הים-תיכוני, הוא של הרי הריף. ממערב לשלשלות ההרים הללו משתפלת רמה היורדת עד חוף האוקיינוס האטלנטי. שני הנהרות העיקריים במרוקו הם מולויה, הנשפך לים התיכון, ואום א-רביע, הנשפך לאוקיינוס האטלנטי.

[עריכה]דמוגרפיה

מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית בגודלה, אחרי מצרים, סודאן ואלג’יריה. אוכלוסייתה מונה כ-31.6 מיליון נפש (נכון לשנת 2010). מרבית תושבי המדינה הם מוסלמיםסונים, ממוצא ערבי, ברברי או עירוב של שני העמים. הערבים פלשו למרוקו במאה ה-7 ובמאה ה-11 ומאז הפכו לרוב.

כמו כן חיים במדינה כ-100,000 תושבים שאינם אזרחי המדינה אלא עובדים בה בלבד ללא אזרחות, רובם אזרחי צרפת וספרד.

השפה הרשמית במרוקו היא הערבית, המשמשת בכל אמצעי התקשורת הלאומיים. הערבית המרוקאית היא דיאלקט הנפוץ בעיקר במערב המדינה והיא מעין שילוב של שפות ברבריות והערבית. שפות נוספות במרוקו הן: תמאזיע’ת, תאריפית ותשלחית, המדוברות על ידי המיעוט הברברי במדינה.

רוב אוכלוסיית מרוקו מתגוררת מערבית לרכס הרי האטלס, אזור המבודד על ידי רכס ההרים ממדבר סהרה.

הערים החשובות במדינה הן:

  • קזבלנקה – העיר הראשונה בגודלה, מרכז המסחר והתעשייה במרוקו וכן נמל חשוב.
  • רבאט – העיר השנייה בגודלה, עיר הבירה בה מרוכזים כל משרדי הממשלה.
  • טנג’יר – בה יש נמל חשוב המקשר בין מרוקו לספרד.
  • פס – העיר החשובה ביותר לעם הערבי במרוקו ובה המרכז הדתי של המדינה.
  • מרקש – העיר השלישית בגודלה, במרכז המדינה. העיר היא אתר תיירותי חשוב מאוד, באזור השבטים הברברים.

החלוקה הדתית היא:

  • מוסלמים – 98.7%
  • נוצרים – 1.29%
  • יהודים – 0.01%

[עריכה]יהדות מרוקו

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות חיו בה כ-265,000 יהודים והיא הייתה הקהילה היהודית הגדולה בצפון אפריקה. ב1948 החלו פוגרומים ופגיעות שונות ביהודי מרוקו, בעקבותיהם עזבו כ-67,000 יהודים את מרוקו‏[6]. מהקמת מדינת ישראל ב-1948 ועד לשנת 1967 היגרו למעלה מ-250,000 מבני יהדות מרוקו למדינת ישראל. רבים נוספים היגרו לצרפת ולצפון אמריקה. כיום מתגוררים במרוקו כ-3,500 יהודים בלבד, מרביתם בקזבלנקה, שריד לקהילה גדולה זו.עדויות אפיגרפיות מלמדות, שכבר במאה ה-3 לספירה חיו יהודים במרוקו, אף שעל פי מסורות מקומיות, יהודים הגיעו למרוקו כבר לאחר חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה”ס. יהדות מרוקו הייתה קהילה יהודית מהגדולות ביותר והחשובות ביותר בתפוצות, ומרכז ליהדות צפון אפריקה (“המגרב”). בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, הגיעו למרוקו רבים מיהודי ממלכת ספרד, וחוללו תמורה בצביונה של יהדות מרוקו.

[עריכה]תרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מרוקו מפורסמת במטבחה המגוון, המשלב השפעות ערביות, ברבריות, מוריות, מזרח תיכוניות, ים תיכוניות, אפריקאיות ויהודיות.

[עריכה]ספורט

עד כה, צברה מרוקו במשחקים האולימפיים 21 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בין הבולטים בספורטאיה נמנה האצן הישאם אל גרוז’, המחזיק בשיאי עולם שונים במרחקים בינוניים. הספורט האהוב ביותר במדינה הוא כדורגל ונבחרת מרוקו הופיעה 4 פעמים באליפות העולם בכדורגל וזכתה פעם אחת (1976) בגביע אפריקה לאומות.